זלמורב נ' סער בטחון בע"מ ואח'

פסק דין

התובע, מר יורי זלמורב, הועסק כשומר בחניון בסניף של הנתבע בירושלים, מכון התקנים הישראלי, באמצעות חברות למתן שירותי שמירה, משנת 1993 עד לסוף שנת 2008, מועד בו פוטר לאחר שהנתבע סגר את סניפו הירושלמי.

לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה זו נגד הנתבע ונגד חברת סער בטחון בע"מ, שהיא היתה מעסיקתו האחרונה.

תביעת התובע נגד סער בטחון בע"מ הסתיימה בפשרה שניתן לה תוקף של פסק דין.

נותרה להכרעתנו תביעת התובע נגד הנתבע, בה טוען התובע שבנוסף לעבודת השמירה שנתן לחברות השמירה שסיפקו שירותי שמירה לנתבע, הוא עבד ישירות אצל הנתבע בניקיון במשך שעתיים ביום, החל מחודש פברואר 2000 עד דצמבר 2007, אך קיבל שכר או זכויות אחרות בגין עבודה זו ולא שולמו לו בגין עבודה זו פיצויי פיטורים.

הנתבע מכחיש כי נוצרה בינו לבין התובע התקשרות נפרדת למתן עבודה בשכר וטוען כי "עבודות הניקיון" שביצע התובע היו למעשה עבודות של סיום משמרת אחר הצהריים במתקן סניף הנתבע בירושלים, והיו חלק מן השירותים שנתנו חברות השמירה לנתבע.

המחלוקת בתיק הינה, איפוא, אם בין הצדדים נוצרו יחסי עבודה ישירים לצורך ביצוע עבודות הניקיון שהתובע ביצע, החל מחודש 2/00, אם לאו.

פירוט העובדות

השמירה על חניון הנתבע בסניף בירושלים נעשתה באמצעות חברות שמירה, כאמור. עד שנת 2000 הנתבע התקשר ישירות עם חברות האבטחה שהציבו שומרים מטעמן בחניון.

התובע הועסק, כאמור, על ידי שלוש חברות שמירה. בתחילת תקופת עבודתו עד שנת 2002 לפחות, מעסיקתו היתה חברת "שיאון שמירה אבטחה נקיון ושירותים בע"מ", לאחר מכן הוא הועסק על ידי חברת "ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ" והחל משנת 2006 על ידי חברת "סער בטחון בע"מ" או "סער שמירה ושירותים (1986) בע"מ".

כעולה מתצהירו של יורם כהן, האחראי על סניף ירושלים בנתבע, שלא נסתר, בשנת 2000 פנה אל הנתבע משרד העבודה והרווחה וביקש לאפשר לעובדי המשרד להחנות את כלי הרכב שלהם בחניון. הנתבע הסכים לכך ונעשה הסדר בין הנתבע לבין משרד העבודה והרווחה לפיו האחרון יהיה אחראי על השמירה בחניון, לרבות התקשרות עם חברת שמירה ותשלום תמורת שירותי השמירה.

על פי עדותו של מר כהן, המקובלת עלינו, סוכם בין הנתבע לבין משרד העבודה והרווחה, באמצעות קצין הבטחון, כי הואיל ובסוף יום העבודה אין תנועה של רכבים בחניון (בין השעה 18:00-20:00), ובשים לב למערכת האזעקה שהותקנה במקום בשנת 2000 אשר איפשרה לשומרים לנעול את שער החניון ולעזוב אותו (עם שלט), על השומר המועסק בחניון לסגור את שער החניון ולנקות את החצר שמסביבו וחלק מהמעבדה שהיתה בחניון, וכי תמורת השעות הללו תועבר לחברת האבטחה על ידי הנתבע. נעיר לעניין זה, שעדותו של מר כהן מקובלת עלינו כמהימנה למרות שהנתבע לא המציא הסכם בינו לבין משרד העבודה והרווחה בעניין זה, למרות שמר כהן העיד כי ייתכן שהסכם כזה עדיין קיים לאחר שהמכון סגר את הסניף ב-2008 (פרוטוקול הדיון מיום 15.5.11, עמ' 12, שורות 10-16).

החוזים של משרד העבודה והרווחה עם חברות השמירה אינן קובעות כי חברות השמירה מתחייבות לבצע את העבודות הנוספות של ניקוי החניון, החצר והמעבדה.

על פי עדות התובע, המקובלת עלינו, בפברואר 2000 פנה אליו מר כהן והורה לו לבצע בסוף היום, בין 18:00 ל-20:00 עבודות של ניקוי החצר בסוף יום העבודה וכן ניקוי מעבדה שנמצאת בסמוך לחניון, לאור שעות הפעילות הארוכות יחסית של המעבדה. יתר הבנין של סניף הנתבע נוקה על ידי עובד קבלן ניקיון שהועסק על ידי הנתבע. בהתאם לכך, העבודות הנוספות שהתובע התבקש לבצע לא כללו עבודות ניקיון כמו ניקוי שירותים או שטיפת רצפות, אלא ניקוי החצר של החניון והמעבדה, וזאת בנוסף לעבודה העיקרית שלו – שמירה על החניון ופיקוח על כניסת כלי הרכב אליו.

על פי עדותו של התובע, המקובלת עלינו, כחודש לאחר שהתובע החל לבצע את העבודות החדשות שהתבקש לבצע, הוא פנה למר כהן ושאל אותו מי ישלם לו על העבודות הנוספות. מר כהן הודיע לתובע כי יבדוק אם ניתן יהיה לשלם לו תמורה נוספת עבור העבודות הנוספות ולאחר מכן הודיע לתובע כי לא תשולם לו תמורה נוספת עבור העבודות הנוספות.

על פי עדותו של התובע, המקובלת עלינו, הוא פנה לחברת האבטחה שסיפקה שירותי שמירה בחניון הנתבע באותה עת ודרש תשלום בעד העבודות הנוספות. תשובת חברת האבטחה היתה שאין לה כל נגיעה לעבודות הניקיון והאחריות לתשלום תמורתן לתובע חלה על הנתבע.

על פי עדותו של התובע, המקובלת עלינו, מר כהן הבהיר לתובע כי תפקידו כולל ביצוע העבודות הנוספות, והתובע ביצע אותן עד לחודש 12/07, עת נפגע בתאונת עבודה. כאשר התובע חזר מתקופת אי הכושר של כחודש, בעקבות תאונת העבודה, הוא לא ביצע עוד את העבודות הנוספות.

התביעה וטענות התובע

התובע טוען כי הוא זכאי לשכר עבודה נפרד, בגובה שכר המינימום השעתי, על העבודות הנוספות שהוא ביצע עבור הנתבע, ללא קשר להעסקתו על ידי חברות השמירה. כן טוען התובע כי הוא זכאי לזכויות נלוות כמו דמי הבראה ופדיון חופשה, ולפיצויי פיטורים.

התובע טוען כי בנוסף לעבודת השמירה נכפה עליו לבצע עבודת ניקיון, השונה במהותה מעבודת השמירה והכרוכה במאמץ פיזי ניכר.